שבועות תשעו

מה בין עבדות , למתן תורה ? איך מה שקרה במדבר לפני כ3200 שנה, רלוונטי כיום , וקשור למרדף הבלתי פוסק , אחרי כסף. בחג השבועות, ניתנה תורה בהר סיני. עם ישראל עבר מתודעה של עבדות גמורה, לתודעה שיש בה רוחניות. נראה כי בימינו אנו , בניגוד לתחושת החופש והבחירה המוחלטים ש”כאילו “נמצאים מסבבינו , אנו באמת עדיין עבדים, עבדים של מה חושבים עלינו , איך אנחנו נראים, עבדים של רשימת “אני צריך /חייב את זה כדי להיות מאושר ” אינסופית שאף פעם לא נגמרת. עבדים של כסף, שמתם לב שלאף אחד בעצם אין מספיק? תמיד רוצים עוד?

המרוץ הכלכלי של היום הוא ללא ספק עבדות מודרנית. רצים מוקדם (מדי ) בבוקר לעבודה, עובדים הרבה  (מדי)  שעות ביום , כל  היום לחוצים ולא מספיקים “לעמוד ביעדים” ערטילאיים שקבע איזה מישהו אי שם.. גם כשחוזרים הביתה, הטירדה הכלכלית ממשיכה לרדוף. הילד רוצה , הילדה צריכה, טלפונים מהעבודה, מתי יש לאדם המודרני קצת נחת במהלך היום? מתי יש קצת שקט? האם המצב שבו חייבים “לברוח” לנופש , לשלם למלון , לטיסה, כדי לשבת בשקט לשתות קפה הוא נורמאלי?

למה אי אפשר פשוט לכבות את הטלפון ולהשאר יום אחד בבית , למה אי אפשר לכבות את הטלפון כמגיעים מהעבודה? ההתדרדרות במדרון החלקלק החלה , כאשר אדם נהיה מה שהוא עובד בו , המקצוע שלו .(נגר, מהנדס, רופא….), ושווה כמה שהוא מרוויח. המציאות הזו לא השאירה הרבה מרחב לחיים רוחניים , כך התחלנו לקדש את החומר. אדם צריך לדעת שהוא אינו הבית שהוא גר בו , הוא אינו הרכב שהוא נוהג בו, בבדאי שלא הכותרת המפוצצת ככל שתהיה(ועוד באנגלית….) שרשומה לו על הכרטיס הביקור.

חג שבועות

אדם אינו הבגדים שלו, הטלפון שלו, ההיפך הוא הנכון , גורמים מסחריים רבי עוצמה , החלו להגדיר אותנו בעזרת המותגים שאנו רוכשים, כך נהיינו  עבדים. אם ילדה בת 12 “פשוט חייבת אייפון …” שעולה 4000 ,₪  אז מישהו פה, בלי לשים לב נהייה עבד של אפל, פשוט. אדם הוא הרגשות שהוא מרגיש , החיוך על פניו, הטוב שהוא עושה , האהבה שיש בליבו. אדם נמדד לפי  מה שיש לו בנשמה, בלב, לא בחשבון בנק. זה בעצם מה שאנו מקבלים בחד השבועות , את מה שמעבר, את הרוח , את החופש. ברגע שנבין , שסיפוקים חומריים אינם אלה המביאים אושר , אלא דווקא סיפוקים רגשיים כגון שמחה, עין טובה, מידות טובות, נתחיל להשתחרר לאט לאט מהעבדות . על העבדות הזו , אנחנו משלמים מחיר כבד.מכיוון אחד, אנחנו בעצם עובדים כל כך קשה…. כל כך הרבה שעות לא בבית…ובעצם צוברים מתחים ותסכולים רבים , ומהצד השני , על מנת “לכפר” על אותם תיסכולים , אנחנו קונים .מישהו אמר לנו שהקריירה שלנו היא אנחנו ,ש”קניות ” זה בילוי, ואנחנו קנינו את הסיפור המגוחך הזה…

אבל לא רק אנחנו , גם ילדי העבדים , צוברים תסכולים . ילדים כיום פותחים בבוקר ארון מלא מותגים וצועקים “אין לי מה ללבוש!” פותחים מקרר 2 דלתות עמוס מעדנים וצועקים “אין מה לאכול בבית הזה” כדאי שנשים לב שצעקות אלו , הם פעמון אזעקה עבורנו . “כולנו עבדים אפילו ,שיש לנו כזה כאילו ,פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא, כולנו מכורים של מישהו ,שמבקש עכשיו תרגישו פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה ” ברי סחרוף. אז איך יוצאים מהעבדות? מבינים שיש לנו לב, נשמה, רגשות, “רוח” והם העניין , מבינים שיש עוד משהו בעולם הזה חוץ מלעבוד לקנות, לאכול . יש רובד רוחני שרצוי לטפל בו  ריצת האמוק אחרי כסף , עושר , היא כמו לחפש את המקום שהקשת נפגשת עם הקרקע , זה לא באמת קיים!!!. זו תחבולה. כמובן שצריך להתפרנס בכבוד, לעבוד ! .כסף הוא אינו דבר רע, נהפוכו , בעזרתו אנו חיים, הוא הדלק , אך הוא אינו עילת העילות וסיבת הסיבות . הנשמה שלנו היא , כן.

מי ייתן ונצליח לצאת מעבדות לחרות , חג שמח

Share this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *