פוסט- טראומה

sushi-2000239_640

איך הצליח פוסט של בעל סושיה בחיפה לזעזע אותי, ואיך הוא קשור אלי? בראשון לפברואר, העלתי פוסט לפייסבוק לרגל חגיגית יומהולדת 15 לעסק שלי. אף פעם לא התעסקתי בזה יותר מדי, אף פעם לא פירסמתי “אנחנו חוגגים 10ואתם נהנים…” , בכל זאת, בסה”כ היום שבו פתחתי עסק, לא ביג דיל. מאז שהתחלתי לעבוד כיועץ עסקי, הבנתי ש15 שנה בתחום המזון המהיר, בפריפריה, זה לא ברור מאליו, בכובע שלי כמלווה עסקי, אני רואה את הקושי היומיומי והאתגר הגדול, של להביא משכורת הביתה בסוף החודש, אני רואה את הקושי, דוחות הרווח והפסד, תדפיסי הבנקים, של לקוחותי, בזמן שאתם, רואים תמונות סלפי של אותם בעלי עסקים  מחויכים  שמשדרים  “עסק מצליח”. אני יודע , ש80 % !!!! מעסקים שנפתחים נסגרים במהלך השנה הראשונה, אני יודע שב2016 נסגרו 41,000 עסקים. אז פרסמתי פוסט, שבו הסברתי, על קצה המזלג, מה נדרש ממני, כדי להצליח, להתפרנס בכבוד, כעצמאי בעסק יצרני. הסברתי על היכולת “לשחות עם מים בריאות” לא לעצור ויהי מה, לקום בבוקר, ולהגיד לעצמי, “לא משנה מה יקרה היום,

אני אתגבר על זה” וקורה, תאמינו לי , קורה, לא אלאה אתכם בהתמודדות לרווחיות יומיומית, אבל תחשבו על 2 מלחמות שעברתי כאן, 2 מיתונים של כחצי שנה כל אחד, קניון שגסס לי מול העניים, הרבה בעלי עסקים לידי, לא הצליחו לעמוד באתגרים, קיבלתי 215 ליקים, נחמד. יומיים אחרי, פרסם בעל סושיה מחיפה, סער אלדר, שהוא בורח להודו, המדינה גמרה אותו, משרד הביאות, מס הכנסה ,ארנונה, בנקים, ביטוח לאומי, מע”מ , ועוד. המדינה אשמה, הוא מכר את המסעדה ןירד למחתרת. 350אלף לייקים, 8500 שיתופים, ו5500 תגובות נזעמות נגד המדינה, שהורגת את בעלי העסקים הקטנים. וואו!!! מצד אחד, הייתי יכול להעלות טענות מול סער, לפי הסכום שהוא נדרש לשלם למס הכנסה בשנה, העסק שלו רווחי, מאוד, גם אף אחד לא אמור לפשוט רגל, בגלל שמשרד הבריאות הכריח אותו לעשות מטבח הכנות, לא השקעה של מיליונים. אני בספק, אם סער, או כל אחד מאותם 41,000 עסקים שסגרו ב2016, היו בקורס יוזמים עסק, שמתקיים במחיר סמלי בסניפי המעוף של משרד הכלכלה (מומלץ!!!), או שהוא לקח מלווה עסקי מנוסה שיעזור לו בהקמה או בהפעלת העסק, גם כאן, בסבסוד משרד הכלכלה.

אבל מצד שני, וזה היה הצד שהכה בי חזק, אני ממש מבין את סער, גם לי יש עסק, דומה לשלו, גם אצלי מגיעים לביקור באופן סדיר, פקידים , שאני משלם את המשכורת שלהם, בצורה זו או אחרת. המפקחת החיננית של משרד הבריאות, המפקחת הנחמדה של כיבוי אש, מנהלת רישוי עסקים, את כולם אני מקבל בסבר פנים יפה לביקורת שלהם, מכין קפה ומשלם את האגרה השנתית. פקיד מע”מ מבקש ממני דין וחשבון ותשלום כל חודשיים, ללא דיחוי!!, החברים היקרים מביטוח לאומי, מבקשים שאממן את כל אותם חולים, נכים, מובטלים, חלקם על באמת, וחלקם עצלנים ברשות החוק. במהלך 15 שנה, הספקתי להיות בחקירה רנדומלית של מס הכנסה, שבה נדרשתי להוכיח שאני לא גנב , להגיש הצהרות הון, ולא תאמינו, אבל לפני 4 חודשים, הגיע אפילו אלי לעסק לביקורת, פקיד אכיפה של משרד הכלכלה, לבדוק שאני מעסיק את עובדי עפ”י התקנות. הבחור הגיע מחיפה, פעמיים, מלווה בעוד ברנש, הם ראינו 4 מעובדי, ביקשו אינסוף דוחות, ובסוף גילו, שאחד מהעובדים, נער בן 15 שעבד בחופש, לא קיבל 36 שעות מנוחה רצופות בשבוע, הסברתי לו שחשבתי שצריך לאפשר 24 שעות מנוחה בשבוע, הוא הבהיר ש 24 שעות זה מעל גיל 16, אבל מתחת, 36. טוב, מסתבר שאני ממש עבריין ,קיבלתי הזמנה לבירור בחיפה (מעין משפט) .תפסיד יום עבודה, תבוא לחיפה, ותספר לנו, למה לא נתת לנער 36 שעות מנוחה. אני עובד קשה, מייצר ומוכר, משלם מיסים, והם, יושבים במשרדים, על חשבון משלם המיסים, מתקינים תקנות, מבצעים אכיפות, יוצאים לנופשונים, ימי כיף והשתלמות, פנסיה ותנאים מפה עד רמת גן, כדי להמשיך, להקשות על עסקים קטנים, שבקושי  שורדים.

אוי כמה שאני מבין את סער, למרות שהיה לו עסק רווחי, הוא לא יכל להם, לכל אותם פירנאות קטנות, שבאו לנגוס לו בבשר החי, הוא לא יכל להתמודד עם הבירוקרטיה הלא הגיונית, הריביות הגבוהות שמשלמים בעלי העסקים לבנקים בעבור ההלואות, הפקידים האטומים שכבולים בשלשלאות ארוכות של נהלים חונקים. הוא ועוד 41,000  בעלי עסקים שסגרו ב2016.

מה שהפתיע אותי, במיוחד, הוא התחושה של הניכור והבוז, שמקבלת המדינה, על כל אגפיה הכלכליים, מאזרחיה בתוך 5500 התגובות שקיבל סער. השנאה שחשים מרבית בעלי העסקים הקטנים, בין בצדק ובין שלא, לכל אותם גופים, בנקים ומפקחים , “שבסך הכל עושים את העבודה שלהם” . מפתיע הריחוק הזה , בין שרי הכלכלה והאוצר, שאמורים לדאוג לאזרחיהם, לבין אותם בעלי מסעדות, נגרים, מסגרים, שיפוצניקים, אותם כ 500,00 עצמאיים ובעלי עסקים , שמעסיקים כמה עובדים, ולא תמיד מצליחים לפרנס את עצמם. הריחוק הזה , שנוצר ע”י אותם סיורים, שבהם מראים להם “סיפורי הצלחה”  ולא סיפורי מצוקה, עי אותם דוחות וסקרים אין סופים שנכתבים ע”י חוקרים “מהוללים”, שיושבים במשרד, עם פנסיה שמנה ותקציב בורקסים, אנשים שבחיים שלהם לא הלכו לישון ב 9 לחודש, ולא עצמו עין ,כי לא היה להם מושג, איך הם ישלמו מחר משכורות לעובדים שלהם.

Share this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *