מה צריכה תרבות הצריכה

בסרט הפולחן “מטריקס”, יש סצנה שבה כל בני האדם נמצאים רדומים בתוך מן ביצה. הלב של כל בני האדם פועל ומספק אנרגיה ל”מטריקס”, מחשב העל ששולט בעולם. בני האדם המסכנים בעצם ישנים וחולמים שהם ערים, חוווים חוויות, בטוחים שטוב להם, חושבים שהם הולכים בבוקר לעבודה, מפתחים קריירה, מגשימים חלומות, מצליחים, אבל בעצם הם זומבים, ישנים את כל 120 שנות חייהם ומספקים פולסים אנרגטים למטריקס. עפ”י הסרט, בני האדם הם בעצם אוסף של בטריות. כל בן אדם הוא בטריית אצבע קטנה, אבל ביחד, הם תחנת הכח של חדרה. כשראיתי את הסצנה המחרידה הזו בפעם הראשונה בחיי, נפתחו לי העיניים. ישר הבנתי שמטריקס אינו סרט עתידני, זה ההווה שלנו. תכף יגיע הסבר. מסביבי אני רואה מליוני בני אדם שקמים בבוקר, עמלים, עובדים, ממש מזיעים באפיהם כדי לאכול לחם )אל תתנו לאף אחד לספר לכם שהוא לא(, עובדים עוד קצת, ועוד יותר קשה, חוזרים הביתה ממש מאוחר, בדר”כ בלי כח, רק בשביל שיהיה להם עוד ועוד כסף. ועוד קצת אם אפשר. ולמה הם צריכים עוד ועוד כסף? כדי לצרוך עוד ועוד דברים שיעשו להם “טוב” בחיים.

למה אנחנו תמיד רוצים להרוויח יותר? התשובה פשוטה. אנחנו רוצים לקנות יותר. רכב חדש יותר, בגדים יפים יותר, יותר מזון, יותר טלוויזיות, יותר חופשות, יותר נוחות ומנעמים, טלפון חדיש יותר, יותר בלויים, יותר בגדים, הבנתם או שצריך יותר דוגמאות? למה, למה יש בנו את הצורך העז הזה? בואו נדמיין שהיינו מקפיאים מישהו לפני 150 שנה, ומפשירים אותו היום . האם הוא היה רץ לקנות איפון 7 כי הוא “חייב מעבד ומצלמה חזקים יותר”? האם הוא היה הולך לסופר, האם הדבר הראשון שהוא היה מכניס לעגלה היה שישיית קוקה קולה? במבה? תפוצ’יפסים?

תרבות הצריכה

סיפור סביר. כולנו מכירים אותו בצורה זו או אחרת. כולנו צריכים עוד כסף, תראו לי מישהו שיגיד שיש לו כבר מספיק. אפילו אנשים עשירים, ממשיכים לעשות עוד עסקים, להרוויח עוד מיליונים, שאולי בחיים הנוכחים אפילו לא יבוזבזו. על זה שכסף הפך למטרה ושכחנו שהוא רק אמצעי להשיג משהו אחר, אולי נגיע בהמשך, אבל שימו לב שבני האדם הם החיה היחידה שדואגת שיהיה לה מה לאכול מחר באובססיביות מטורפת. החיה הכי חזקה על הגלובוס, מתנהגת בצורה חלשה יותר מסתם פרה, שיודעת שגם מחר יהיה עשב ללחך. נו מילא. אבל למה זה קורה לנו, למה כסף נהיה מטרה?

רביעיות של מילקי? בפלות? האם הוא היה נכנס למסעדות בתדירות של האדם המודרני? האם הוא היה טס לחול פעם בשנה? הולך לקנות בגדים אופנתיים, יוקרתיים? שלא נדבר על מותגים. האם הוא היה קונה מכונית חדשה בליסינג? טוב, התשובה כבר ברורה- כנראה שלא. אז למה אותו אדם לא היה מבזבז כסף על כל אלו? פשוט מאוד. כי הוא לא צריך, לא קיים בו הצורך. אז למה בעצם בנו קיים הצורך הזה, מאיפה הוא הגיע, ואיך זה קשור למטריקס? הצורך הזה מגיע ממקום פנימי שלנו כיצורים בעלי דעת. נולדנו עם רצון לצמוח, לשפר ולהשתפר, רצון להשתבח ולהתפתח, לחשוב ולהתקדם. נולדנו עם היכולת לחלום, ועם היכולת להתאוות, להרגיש ולהתרגש. במילים פשוטות- הצורך הזה למשהו טוב יותר, טבוע בנו. הגענו לעולם הזה, כנראה, כדי לשפר ולהשתפר. אז היכן הבעיה. בעצם? הבעיה נוצרה מהפתרון העקום שמציע לנו המטריקס כדי לענות על הצורך הזה. הכלכלה הבסיסית מדברת על ביקוש והיצע. המקום בו הביקוש וההיצע נפגשים, קובע את המחיר והכמות של המוצר.

המהפכה התעשייתית הביאה איתה לעולם יעילות רבה שגורמת ליכולת יצור גבוהה. לחברות המסחריות הגדולות, שמורכבות בסופו של יום גם מבני אדם, גם קיים אותו צורך ל”יותר”- יותר רווחים, יותר מכירות, יותר כסף. כאשר אנו מחברים את יכולות הייצור הגבוהות של מפעלים עתירי ידע ויכולת ורצון מטורף ובלתי נגמר לרווחים גבוהים מן הצד של ההיצע, אל מול אותם ביקושים פשוטים של אותו אדם מלפני 150 שנה- ביקושים פשוטים למזון, כסות הגוף, קורת גג- נוצר פער אדיר. ההיצע שיש למשק המשוכלל להציע, גדול מן הביקוש הפשוט שמבקשים לעצמם האנשים של פעם. המצב הזה שיחק לשני הצדדים. בני האדם שנולדו עם רצון להשתפר ולצמוח, להרגיש ולהתרגש מן הצד האחד, והחברות המסחריות ש”סובלות” מעודף היצע מן הצד השני. איך כל זה מתחבר ולמה זה גורם לנו לעבוד קשה מדי, לרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולהגיע לאותה נקודת מינוס )אם לא יותר עמוקה( בתחילת כל חודש, נמשיך לדבר בשבוע הבא. ביום ראשון בערב, יכנס עלינו לטובה חודש אדר, אז בינתיים, תרבו בשמחה. שבת שלום

Share this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *